כשאנו שוקעים בשינה, עטופים בשמיכת חלומותינו ומתנתקים מהכל, הלבנה מתבוננת מלמעלה בעיניים הכסופות שלה ומרפרפת על פני האדמה. היא עדה אילמת לרגעים הנסתרים ביותר של היקום, לעלטה שבה חיים שלמים מתרחשים מאחורי הקלעים של היום. 

בזמן שאנו שוקעים בשינה עמוקה, הלבנה רואה את הטבע בהתגלמותו החבויה. היא מביטה על חיות הלילה, החומקות בצללים, שומרות על קיומן השקט בעולם שלא מיועד לראות ולהראות. זאב בודד מיילל אל אורה, יונק את עוצמות הילתה, ורק שניהם מודעים לברית העתיקה וארוכת השנים שיש ביניהם. 

בין הרחובות הריקים, הלבנה צופה בתאורתן החלשה של מנורות העיר ובצעדיהם השקטים של אילו המעיזים לשוטט בשעה שבה ממלכת החושך שולטת בכל פינה ומקום. בשעות של ממלכת החושך נעלמת ההגנה של ממלכת האור, וכל יצור ויציר שיש בו נשמה ואינו ישן, הופך לטרף. 

אותה לבנה רואה גם מעבר לחומר. היא צופה בנשמות שחולפות בין העולמות, ברגעים שבהם קווי המציאות בין העולמות מיטשטשים. היא יודעת את הסיפורים שאיש לא מספר, את הכמיהות שהלבבות מסתירים אפילו מעצמם. אור הכסף שלה נוגע בכולם, מזמין אותם לגלות את הפנים שמאחורי המסכות. 

הלבנה אינה שופטת. היא שומרת סודותיה באור שלה, מכילה את הכאב והשמחה של כל שנגלה לפניה. היא מאזינה לחלומות, ללחישות שקטות, ולעתים, למחשבות שלא העזנו לתת להן מילים. 

המועדון שלנו מוקדש לרגעים האלו, לאמת שלא נאמרת באף מקום, סודות היקום. לאותם סודות שהלבנה רואה, לאמת החבויה בין הצללים ולשאלות שעולות כאשר הלב והנפש מתעוררים לחקור את הבלתי נודע. כאן, תחת אור הלבנה, נמצא את האומץ לדבר על מה שנסתר, על מה שהלבנה שומרת לעצמה, ולהצטרף למסע לעבר הרוח והנצחי.